גידולי מוח של מערכת העצבים המרכזית מדווחים בכל החיות המבויתות, אולם מאופיינים בצורה הטובה ביותר בכלבים וחתולים. מדיווחים שונים עולה כי גידולי מוח מהווים 1.9% מכלל הגידולים בכלב. גידולי מוח מאובחנים לרוב בכלבים בגיל ביניים עד מבוגרים, על אף שישנם גידולים הנוטים להתפתח בכלבים צעירים.
גידולי מוח מסווגים כראשוניים – גידולים שמקורם בתאי המוח או כשניוניים, שמקורם מתאי רקמות שאינן קשורות למערכת העצבים אשר בהמשך חודרים אל מערכת העצבים בנתיבים שונים (גרורות למשל).
גידולים המערבים את המוח עשויים להביא לסימנים נוירולוגים, שמקורם בהתפתחותה של לקות תופסת נפח, אשר לרוב מלווה בשינויים משניים הכוללים בצקת, דימומים, הפרעה לספיגת נוזל השדרה והיווצרות hydrocephalus.
אבחון:
אבחנה ראשונית של גידולי מוח נעשית לאחר מיקום הנזק על ידי הבדיקה הנוירולוגית באמצעות הדמיה מתקדמת:
CT) Computed Tomography) ו-MRI) magnetic resonance imaging).
סוג ההדמיה נקבע בהתאם לממצאים בבדיקה הנוירולוגית ולהערכת הנוירולוג. ההדמיה מאפשרת זיהוי של הגידול, מיקומו ומאפייניו אך איננה מאפשרת אבחנה סופית. עם זאת, היות שלרוב הגידולים הראשוניים מאפיינים ייחודיים (כדוגמת גזעי כלבים נפוצים ומאפיינים רדיולוגיים טיפוסיים), אינטגרציית כלל הממצאים מאפשרת לנוירולוג לקבוע את סוג הגידול בסבירות גבוהה. אבחנה סופית נעשית על ידי דגימת נוזל חוט שדרה ואף ביופסיה במקרה הצורך.
גידולי מוח ראשוניים:
גידולי מוח ראשוניים מהווים כחמישים אחוז מגידולי המוח בכלבים. על פי מחקר עדכני, שכיחותם של גידולי מוח ראשוניים עולה עם הגיל ועם משקל הגוף. לכלבים השוקלים יותר מ-15 קילוגרמים סיכוי גבוה יותר לפתח מנינגיומה ביחס לכלבים השוקלים פחות ממשקל זה. הסימנים הנפוצים ביותר כוללים עוויתות (פרכוסים) ושינויים במצב ההכרתי או שינויי התנהגות. הדגמתה של מסה יחידה במוח לרוב תרמז על גידול מוח ראשוני.
מנינגיומות (Meningiomas)
מנינגיומות מהוות כ-51 אחוז מכלל גידולי המוח הראשוניים, כאשר גיל האבחון הנפוץ נע בין 12-14 שנים. מקורן של מרבית המנינגיומות בקרומי המוח והן נחשבות לגידול שפיר אשר נפוץ בבוקסרים, גולדנים ושנאוצר ננסי וכן בגזעים רבים נוספים.
מנינגיומות מאובחנות באמצעות הדמיה מתקדמת (MRI או CT) ולרוב מבטאת מאפיינים רדיוגרפיים טיפוסיים.
מנינגיומה מהווה את גידול המוח הראשוני הנפוץ ביותר גם בחתולים. בחתולים היכולת להסיר את הגידולים הללו כירורגית טובה בהרבה מאשר כלבים, שכן מנינגיומות בחתולים נוטות להיות עטופות בקפסולה.
דרכי הטיפול במנינגיומות:
ההחלטה לגבי דרך הטיפול במנינגיומה מתבססת על מכלול שיקולים הכוללים בין היתר את מצבו הבריאותי הכללי, חומרת הסימנים הקליניים ומיקום הלקות.
כאשר הגידול סמוך לפני השטח ומצבו הסיסטמי של הכלב תקין, לרוב יומלץ לבעלים על הסרה כירורגית של המסה. מחקרים הראו, כי זמן מחצית החיים לאחר הסרה כירורגית עומד על כשנה וחצי בכלב וכשנתיים בחתול.
במקרים בהם מקור הגידול בבסיס המוח, ללא אפשרות לגישה והסרה כירורגית, ניתן לשקול טיפול שמרני תרופתי, הכולל לרוב סטרואידים וכימותרפיה. במספר מדינות באירופה ובארצות הברית ישנם גם טיפולי הקרנות, אך טיפול זה אינו קיים בשלב זה בארץ.
מספר מיקרי המנינגיומות המוסרות כירורגית עולה בשנים האחרונות בישראל הן בכלבים והן בחתולים. זאת אודות לשיפור באמצעי ההדמיה (תמונה 2), המספקים אפשרות טובה יותר לתכנון הניתוח ובעיקר בשל אמצעי עזר כירורגים המאפשרים הסרה טובה יותר של הגידול עם פגיעה מינימאלית ברקמת המוח.
גליומות (Gliomas)
גליומות מהוות את הגידולים השניים בשכיחותם וגיל האבחון הנפוץ נע בין 7-9 שנים, אם כי עשויות להתקיים כבר בגיל חמש שנים בגזעים ברכיוצפאליים כדוגמת ה- Boston Terrier ו-Boxers, להם סיכוי גבוה יותר לפתח גליומות (פי 25). מקור התאים הסרטניים בתאי התמך של מערכת העצבים.
סריקת MRI מהווה את אמצעי האבחון הרגיש ביותר לאבחון גליומות. בניגוד למנינגיומות, גליומות מתפתחות בתוך רקמת המוח עצמה ומכאן שהתפתחותן מלווה בהרס הרקמה העצבית.
המאפיינים ב-MRI משתנים מלקות מוגדרת ללקות דיפוזית אינפילטרטיבית, שגבולותיה אינם ברורים ולעיתים יכולים להראות כתהליך דלקתי. לכן, כחלק בלתי נפרד מאבחון של גליומות מתבצעת דגימת נוזל חוט שדרה.
גידולי מוח שניוניים:
הדגמה של מספר מסות במיקומים שונים במוח, תחשיד בראש ובראשונה לתהליך שניוני גרורתי (או תהליך דלקתי גרנולומטוטי). במחקרים גדולים ועדכניים4-7 נמצא כי שכיחותם של גידולי מוח שניוניים כמעט זהה לזו של גידולי מוח ראשוניים. מקורם של מרבית גידולי המוח השניוניים בהפצה המטוגנית של גידולים אקסטרא-נוירונאלים, כאשר Hemangiosarcoma, קרצינומות (גידולי עטין, ריאות וכליות) ו- lymphoma מהווים את גידולי המוח השניוניים הנפוצים ביותר (35.1%, 12% ו- 19.7% בהתאמה). גידולים משניים עשויים לנבוע גם מפולשנות מקומית מהרקמות הסובבות, לרבות גידולים שמקורם מחללי האף (nasal carcinoma) ורקמת העצם (multilobular osteosarcoma).
תיאור מקרה:
גריי, כלב זכר לא מסורס בן 5 שנים מגזע דוג-דה- בורדו, הובא בתלונה על דיסאוריינטציה והליכה חסרת מטרה בשבוע האחרון. לדברי הבעלים, הכלב בריא בדרך כלל, מחוסן באופן מלא וללא היסטוריה רפואית קודמת משמעותית. כחודש לפני הבאתו, הבחינו הבעלים לראשונה שאיננו מתנהג כהרגלו. בנוסף, מבטא גריי תיאבון ירוד והפחית משמעותית במשקלו.
בבדיקה נוירולוגית: גריי ביטא ירידה חדה בתגובה לסביבה, התהלך חסר מטרה בחדר הבדיקה, הגיב באופן חלקי לבעליו ונתקע מול קירות.
בהליכה: נראתה אטקסיה (הליכה לא מסונכרנת) קלה בארבעת הרגליים, ממצאי ההערכה הנוירולוגית רימזה כי מקור החסרים העצביים בנזק למוח הגדול בצד שמאל.
גריי עבר ברור מוחי מלא שכלל סריקת MRI, במהלכה הודגם תהליך תופס נפח הממוקם בחדר השלישי במוח אשר, גורם לחסימה חלקית של מערכת החדרים. כפועל יוצא מכך, נראתה הרחבה סימטרית משמעותית של החדרים הלטרליים (הידרוצפלוס) ועלייה בלחץ התוך גולגלתי (מצב מסכן חיים).
לאור תוצאות האבחון, הערכתנו היא כי מקור החסרים העצביים בגידול שמקורו בחדר השלישי (אופיו הדימותי של הגידול מחשיד בראש ובראשונה לגידול מסוג אפנדימומה), הגורם להידרוצפלוס חסימתי (hypertensive obstructive hydrocephalus), בצקת ועלייה בלחץ התוך גולגלתי.
טיפול:
היות וההערכה הייתה כי להידרוצפלוס החסימתי מרכיב משמעותי בסימנים הקליניים, עבר גריי ניתוח להכנסת שאנט (ventriculoperitoneal shunt), במהלכו הוכנס נקז בעל שסתום חד כיווני לחדר הלטראלי השמאלי. השסתום החד כיווני מאפשר את ניקוז ה-CSF ממערכת החדרים אל חלל הבטן כאשר חלה עלייה בלחץ בתוך מערכת החדרים ומונע חזרת הנוזל בכיוון ההפוך. השאנט הועבר תת עורית לאורך קיר בית החזה השמאלי והבטן והוכנס אל חלל הבטן.
יממה לאחר הניתוח, נראה שיפור ניכר במצבו של גריי ולדברי הבעלים גריי חזר לעצמו לגמרי כבר מספר ימים לאחר הניתוח.
סקירה זו מציגה בקצרה את מגוון גידולי המוח המאובחנים בכלבים וחתולים, אמצעי האבחון ודרכי הטיפול הקיימים כיום ברפואה הווטרינרית.
המקרה המוצג, מהווה דוגמא אחת למצבים בהם מאובחנת מסה החשודה לגידול שאיננה נגישה להסרה כירורגית מחד, אך מאידך קיימות אסטרטגיות טיפול שמטרתן לסייע בשיפור איכות חיי הכלב בטווח המיידי ובאופן פוטנציאלי להאריך את חייו. אסטרטגיות הטיפול נחלקות לאסטרטגיות כירורגיות כדוגמת הכנסת שאנט כטיפול בהידרוצפלוס חסימתי ואסטרטגיות רפואיות, הכוללות בראש ובראשונה טיפול בנוגדי עוויתות, תרופות להפחתת הבצקת ובמקרים ייחודיים טיפול כימותרפי.
