מחלת הכלבלת

רקע כללי:

מחלת הכלבלבת נגרמת על ידי וירוס בעל תפוצה עולמית ונפוץ מאוד בישראל. זוהי המחלה המדבקת ביותר בכלבים ותוקפת בנוסף את כל חברי משפחת הכלביים בהם גם חמוסים.

 

צורת הדבקה:

הווירוס, בדומה לווירוס השפעת בבני אדם, יכול לעבור דרך מערכת הנשימה, רוק, הפרשות ומערכת המין. הוא גם נישא באוויר לזמן מוגבל. לאחרונה דווחו התפרצויות של הווירוס ברחבי אירופה, אסיה וצפון אמריקה. ישראל מוגדרת כמדינה אנדמית לווירוס (כלומר הוא נפוץ בה כל הזמן ולא רק בזמן התפרצויות).

זמן  הדגירה מרגע ההדבקה ועד הופעת סימני המחלה נע בין שבוע ל 6 שבועות.

גיל ההדבקה הנפוץ ביותר הוא בגורים צעירים שלא סיימו את סדרת החיסונים שלהם או שלא קיבלו מספיק נוגדנים מהאם. אך למרות שמחלה מכונה בטעות "מחלת גורים", לצערנו טיפלנו בלא מעט מקרים של כלבלבת בכלבים מבוגרים שלא חוסנו.

 

 

מופע המחלה (סימנים קליניים)

בשלבים הראשוניים, כאשר הווירוס מתרבה בדם, ניתן לראות סימנים של חום גבוה, ירידה בתאבון ודכאון. לעיתים ניתן להבחין בהפרשות מהעיניים.
לאחר שלב זה צורת המחלה משתנה בהתאם למצב החיסוני של בעל החיים, לאלימות הווירוס (יש מספר זנים של הווירוס בעלי דרגות אלימות שונות) ולתגובה של מערכת החיסון של הכלב שנדבק.

 

במצבים בהם מערכת החיסון חזקה מספיק והווירוס אינו מאוד אלים, מערכת החיסון תגבר על הווירוס והמחלה תפסיק. תגובה חיסונית שאינה מספיקה או וירוס אלים מאוד יובילו להתרבות של הוירוס וחדירה למערכת הנשימה, מערכת העיכול ומערכת העצבים המרכזית.

הסימנים הקליניים משתנים מאוד אך לרוב כוללים סימנים של מערכת נשימה (שיעול, התעטשויות, דלקת ראות) וסימני מערכת עיכול (שלשולים והקאות) בכ 75 אחוז מהמקרים יתפתחו גם סימנים עצביים, בחלק מהם תוך כ 20 יום מסימני מערכת העיכול והנשימה ובמקרים אחרים הווירוס יכול להישאר "רדום" במערכת העצבים ולהתפרץ חודשים ואף שנים לאחר מכן.

 

בסרטון: גורה בת 3 חודשים שחלתה בכלבלבת עצבית אחד מהמקרים שהצליח להחלים

 

לאחר חדירה למערכת העצבים המרכזית נראה פגיעה רב מוקדית במערכת שיכולה להתבטא ב:

  • קושי בהליכה
  • ירידה במצב ההכרה
  • התקפיי פרכוס
  • רעד של הגוף
  • חוסר שיווי משקל
  • הטייה של הראש
  • שיתוק חלקי או מלא
  • טיקים בלתי נשלטים של הרגליים או הלסת (וידאו 2)

 

לאחר הופעת הנזק העצבי הסיכויים להחלים מהמחלה נמוכים מאוד (בין 8 ל 30 אחוז מהכלבים שהראו סימנים עצביים יכולים להחלים מהמחלה עם טיפול מתאים והשאר ימותו). גם אלו שיחלימו יישארו עם סימנים עצביים כאלו ואחרים לכל החיים.
בסרטון: סימבה, כלב מעורב בן שנה וארבעה חודשים, אשר אומץ על ידי כבוד אייל מתל אביב. לצערנו כשנה לאחר שאומץ התפרצה אצל סימבה מחלת הכלבלבת, שככל הנראה נדבק בה עוד לפני שאומץ. בוידאו ניתן לראות את הכיווץ הרתמי של  שרירי הלעיסה (myoclonus).

 

 

אבחון המחלה:

אבחון חד משמעי של המחלה לאחר ההדבקות הוא בעייתי.

האבחון מתבסס בעיקר על סימנים קליניים כמו אלו שתוארו, ובנוסף ישנם קיטים לזיהוי נוגדנים או זיהוי חלקים (אנטיגנים) של הווירוס עצמו בנוזלי גוף (הפרשות מהעיניים, אף, דם) אך אלה אינם יעילים במידה והכלב כבר חוסן פעם אחת.

כמו כן, אי מציאת הווירוס בנוזלי הגוף השונים אינה שוללת לחלוטין את המצאות המחלה.

כאשר יש סימנים עצביים, ניתן לאבחן את המחלה באמצעות בדיקת נוזל CSF אשר תצביע על תהליך דלקתי במערכת העצבים המרכזית. כמו כן, בניגוד לנוזלי הגוף האחרים, הימצאות אנטיגן של הווירוס בנוזל ה CSF (הנוזל המקיף את המוח וחוט השדרה) מהווה אבחון וודאי.

נוזל CSF של כלב חולה בכלבלבת
נוזל CSF של כלב חולה בכלבלבת , ניתן לראות את התהליך הדלקתי החריף בשלב האקוטי של המחלה.

 

טיפול:

בשלבים הראשוניים של המחלה- עוד לפני הופעת הסימנים העצביים- הטיפול העיקרי הוא טיפול תומך שכולל מתן נוזלים, מלחים, אנטיביוטיקה (על מנת להילחם בזיהומים מישנים ולא בווירוס עצמו) וטיפול בקושי הנשימתי.

מחקרים הראו ששימוש בתרכיז נוגדנים נגד כלבלבת (מיוצר בחזירים) יכול לשפר את סיכויי ההחלמה ולהוריד את אחוז הכלבים אשר מפתחים סימנים עצביים ולהעלות את אחוז המחלימים (לא מדובר בדם מכלבים שחוסנו אלא בתרכיז נוגדנים שנכון להיום עוד לא קיים קלינית).

לאחר הופעת סימנים עצביים והמצאות דלקת במערכת העצבים ניתן לטפל באמצעות שילוב של מספר תרופות בניסיון לעצור את התקדמות המחלה, אך הסיכויים בשלב זה נמוכים מאוד. ישנם דיווחים של שימוש בהזרקות של תרכיבי חיסון ניוקאסל למערכת העצבים כטיפול, אך לא נמצאו לכך הוכחות מדעיות או מחקריות.